<h1>ספר התרומות שער כ"א חלק ה'</h1>
<h2>דף נ:</h2>
ויש לברר מי שמכר את נכסיו אחר שנשא אשה או לוה אחר שנשא אשה וגרשה ורוצה לגבות מן הלוקח כתובתה, או לגבות את הנכסים ולהפסיד את חובו למלוה, אם צריך להדירה תחלה מהנאה על בעלה. ועל זה שנינו בגט פשוט [ב"ב קע"ג ע"ב] כיוצא בו אמר רשב"ג אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה, שמא יעשו קנוניא על נכסיו של ערב ויחזירנה אחר כך. וכן אם הקדיש את נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ורוצה לגרשה ידירנה הנאה. כדתנן בערכין [כ"ג ע"א] ר' אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידירנה הנאה ואחר כך תפרע מן ההקדש, שמא יעשה קנוניא על ההקדש. ודוקא ערב קבלן והקדש צריך להדירה תחלה ואע"פ שגרשה, אבל לוקח, ומלוה אחר שנשא אשה, וגרשה אין מדירין אותה תחלה אלא נשבעת שבועת המשנה כדין כל טורף [כתובות פ"ז ע"א], וגובה כתובתה תחלה. ואם רצה בעלה להחזירה ולישא אותה ועשו קנוניא, יעשו ואין בכך כלום. וכדגרסינן בערכין [כ"ג ע"ב] ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וגרשה לדביתהו, שלחה רב יוסף [בריה דרבא] לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן, לוקח מאי, א"ל תנא כרוכלא נחשוב וניזיל. נהרדעי אמרי דתנן תנן דלא תנן לא תנן. אמר רב משרשיא מ"ט דנהרדעי, בשלמא הקדש משום רוחא דהקדש, ערב נמי מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה, אלא לוקח מכדי מידע ידע דאיכא עליה כתובה אמאי אזיל וזבין, הלכך איהו ניהו דאפסיד אנפשיה. ופסק הרב דקימא לן כוותיהו ואין צריך להדירה, ואם יעשו קנוניא ומחזירה יחזיר. ומיהו נשבעת כדין שאר טורפת שלא נפרעה מכתובתה. וכן הלכתא. והיכא שבא ליפרע מלוה מנכסי יתומים גדולים או שלא בפניו אינו נפרע אלא בשבועה. כמו ששנינו בפרק הכותב [כתובות פ"ז ע"א] מנכסי יתומים והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה. וגרסינן בגיטין [נ' ע"א] יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים, בין לשבועה בין לזבורית. ודוקא כי מפיק עליהו שטרא בלא נאמנות, אבל בנאמנות מפורש מהני וגובה מן היתומים גדולים בלא שבועה, דמודה אבא שאול [כתובות פ"ז ע"א] לענין יתומים היכא דכתב נאמנות על יורשיו בפירוש, וכמו שפסק הרב בהלכותיו. ובשער י"ד שהקדמנו בררנו דין יתומים קטנים על איזה דרך פורעין בלא שבועה ועל אי זה דרך אין נזקקין להם ואפילו בשבועה, ואימתי פורעין בשבועה.
